2012-12-11
לא מכבר ביקר אצלנו חבר עיוור, הושיט את ידו, כדבר שבשגרה, לנשק את המזוזה שבכניסה ונדלק, מה זה הדבר היפה הזה? הוא שאל ומיד ביקש שנארוז לו מזוזות כמספר הפתחים בדירתו החדשה שבדיוק סיים לשפץ. זו היתה אחת המחמאות המיוחדות והמפתיעות שקיבלנו!
נזכרנו בסיפור הזה עכשו, בעיצומו של חג החנוכה, שהפך לחג של מודעות לעיוורים. אותו חבר, אביחי שלי שמו, מרצה באופן קבוע על סיפור חייו ועל האמונה בכח הרצון. הוא עובד בשוק ההון, שירת במודיעין ובעבר היה חתן התנ"ך, בתקופה הזו סמוך לחנוכה הוא עסוק ומבוקש במיוחד, חורש את הארץ ברכבות, מבית ספר, לארגון, למקום עבודה, לבית סוהר...
סיפור המזוזה ואביחי גרם לנו לעצור לרגע ולחשוב עבור מי אנו מעצבות, עבור אילו חושים? הסיפור הזה מחדד ומאיר שוב את הנקודה שעיצוב ניתן גם למשש. זה מעניין משום שכאשר מדברים על עיצוב עבור בעלי צרכים מיוחדים או בעלי מוגבלויות, חושבים על עזרים שימושיים, טכניים, לא תמיד מעודנים או יפים. הסיפור הזה מרחיב את השאלה- כיצד מעצבים מוצר כך שיגרום הנאה אסתטית לכולם, גם למי שאינו רואה, או עבור מי שיכול 'לראות אחרת', כמו בסלוגן של אביחי.
עוד אמנית שעסוקה מאוד בעונה הזו היא פטריסיה אודונובן, בובנאית שמעלה את הצגת היחיד 'נקודת אור' על חייו של לואיס ברייל, שאיבד את ראייתו בגיל שלוש, והיה מי שהמציא את כתב הברייל. פגשנו אותה ביום פעילות מיוחד לילדי בית ספר, שכלל הצגה שלה, ומצגת- סדנא שלנו על עיצוב חנוכיות. בזמן שפטריסיה קיפלה את ההצגה ואנחנו התארגנו לסדנא העברנו שיחה נעימה וחלקנו חוויות.
זליג סגל, אמן דגול ומעורר השראה, צורף המעצב חפצי יודאיקה עכשווית, עיצב כמה חנוכיות מופתיות, אך בהקשר הזה נזכרנו בעבודתו "לגעת באור" שמספקת עבור אדם שאינו רואה חוויה אמנותית באופן הכי ישיר, זליג סגל כותב:
(מתוך הצהרת האמן, באתר 'קרן עדי', העבודה זכתה במקום הראשון "פרס עדי להבעה יהודית באמנות ובעיצוב" לשנת תשס"ג -2003)
...'בעבודתי ביקשתי להתמודד עם היעדר האור בעולמו של העיוור ולהובילו, דרך המישוש, למגע עם מושג האור לשם כך עיצבתי ופיסלתי שש אותיות בכתב ברייל, המרכיבות ומסמנות את שתי המילים מן הפסוק "יהי אור"... החיבור בין אור וחומר כמוהו כחיבור בין מגע העיוור בבלט האותיות, מגע שמקרב אותו אל עולם המופשט, החכמה, הבינה והדעת-האור, על דרך ההנגדה והמגע'.
שיהיה חג אורים שמח!
Image Caption
