הכתבה שכתבנו עבור מגזין "את".

בהודו, בסין, באפריקה ובדרום אמריקה, היכן שרוב יערות הבמבוק גדלים, יודעים התושבים המקומיים כבר אלפי שנים לייצר מבמבוק כל דבר, מגשרים ועד מקלות אכילה, מבתים ועד תרופה להורדת חום. כחומר שהמערב רק מתחיל ללמוד לנצל את סגולותיו, עומד הבמבוק במרכז העניינים רק לאחרונה. ובכל זאת, כבר בשנת 1880 הציג תומס אדיסון נורה שחוט הלהט שלה עשוי במבוק. האסיסטנטים של אדיסון בדקו כ-600 צמחים שונים ששימשו כמוליכים, ובסופו של דבר השתמשו בבמבוק, בנורה שדלקה 600 שעות לעומת 150 שעות בדגם קודם.
העולם המערבי, שמוצא את עצמו מכה על חטאיו התעשייתיים באמצעות חיפוש חומרים חדשים ופתרונות טכנולגיים מתוחכמים, בוחן את סגולותיו של הצמח הפשוט והמופלא. מבחינה בוטנית מוגדר הבמבוק כסוג של דגן. על מנת להבין את מחזור חייו טוב יותר, אפשר לתאר אותו כעשב או דשא ענק – הוא יכול להגיע עד לגובה של 30 מ', הוא אחד מהצמחים בעלי כושר הגידול המהיר ביותר בעולם, וקיימים למעלה מ-1,500 זנים שלו. זן מסוים ביפן צומח בקצב של עד מטר ועשרים ביום, כך שאם יוצאים בבוקר, חוזרים בלילה לנוף אחר. הזנים הנפוצים גדלים בקצב שפוי יותר של כשני מטרים בעונה.

קצב הגדילה המהיר והחיוניות המופלאה של הבמבוק מתחילים לצלצל ירוק וידידותי לאוזן ששבעה מסיפורי יערות הגשם הנעלמים. הוסיפו לכך את התכונה המכריעה – שלאחר שכורתים את הבמבוק, אין צורך לשתול אותו שוב – הוא פשוט גדל מחדש ומגיע לגובהו המקסימלי תוך עונה או שתיים, שלא כמו יערות העץ, שתהליך השיקום שלהם לאחר כריתה אורך עשרות שנים; ואת התכונה המופלאה שלו כגידול שפולט כמות רבה של חמצן לאוויר, מה שמעלה את ערכו במדדי האקולוגיה בבורסות האקלים בעולם; ואת העובדה שאפשר לעשות ממנו מגוון מוצרים מגרביים, דרך מנות גורמה ויין ועד לדלק - ועכשיו אתם מבינים למה כולם מדברים פתאום על הבמבוק. לבמבוק גם תכונה מבנית מיוחדת. לאחר ייבושו הוא נהיה מאוד חזק, אולם הגמישות שלו עדיין נשמרת. לכן הוא נחשב לחומר בניין קונסטרוקטיבי איכותי. בארצות ברוכות במבוק משתמשים בו אלפי שנים לבניית בתים, גדרות, קונסטרוקציות, רפסודות וגשרים תלויים.

מי שטייל במזרח הרחוק נתקל במראה הסוריאליסטי של גורדי שחקים מודרניים בשלבי בנייה עטופים לכל גובהם בפיגומי במבוק. זהו אייקון נפוץ שמביע בעוצמה את עימות הקידמה עם המסורת. הבמבוק, מתברר, רחוק מלהיות משענת קנה רצוץ, גם אם בטעות מבלבלים אותו לעתים עם חומרים שדומים לו חיצונית, כמו למשל הקנה, הגומא והסוף, שגדלים בארץ לצדי הנחלים, או הרטאן וכפות התמרים, המשמשים כמקלעת ברהיטים, סלים וקופסאות.

רונית מידן-גרינברג מחברת קנה קש, העוסקת בייבוא מוצרים מחומרים טבעיים, עושה סדר: "רטאן הוא בכלל סוג של טפיל שנטפל לעצים ביערות הגשם כמו קיסוס", היא מסבירה. "בדליית אל כרמל משתמשים ברטאן לייצור רהיטים. הוא חומר עגול ומלא ולכן קל לכיפוף. הבמבוק לעומתו חזק ולא ניתן לכיפוף בגלל המבנה החלול והחוליות החוזרות לאורכו". בשנים האחרונות הפכה מידן-גרינברג לאחת המומחיות בארץ לענייני במבוק. "לכל החומרים האחרים שאני מייבאת אין חוזק מבני. צריך לארוג או לקלוע אותם. הבמבוק חזק, ומייצרים ממנו כיום קורות תעשייתיות המשמשות כתחליפי עץ לבנייה, קורות תמיכה לגגות, לפנים, לחוץ, ספי דלתות, חלונות ופרקטים".

גם בעולם מוצרי הצריכה זכה הבמבוק להילה ירוקה. מוצרי טקסטיל כמגבות, מצעים, בדים ופריטי לבוש מתהדרים בכך שהם מיוצרים מבמבוק, ונחשבים, בזכות תכונותיו של הבמבוק, כ"אנטי בקטריאליים". אולם מתברר שתהליכי הייצור שעובר הצמח הידידותי בדרך להפיכתו לטקסטיל אינם תמיד ידידותיים, ולעתים אף עתירי כימיקלים, מה שמסיר ממוצרים אלה את חותם הכשרות של העדה הידידותית.

לעומת זאת, "בתהליך הייצור של קורות הבמבוק", מסבירה מידן-גרינברג, "אין תהליכים מזהמים. הדבק שבין השכבות עומד בתקנים ארופאיים ירוקים סביבתיים". עם זאת מידן-גרינברג אינה מסתירה את העובדה שאין עדיין הרבה ניסיון בתחום הבנייה בבמבוק המתועש. "אדריכלים שואלים לכמה שנים הקורות עמידות, ואין תשובות, כי זו תעשייה חדשה. אנחנו יודעים שכלונסאות במבוק נמצאות במים מאות שנים. הבמבוק אטום למים להפליא. לגבי החומרים החדשים, אנחנו מציעים לאדריכלים לעבוד בחזית אחת ולגלות ביחד דברים חדשים. בעתיד ניזום כנסים ופורום להחלפת ידע וניסיון".

גם בעולם חוקרים בסקרנות את יכולות החומר בבנייה מודרנית. בנמל התעופה באראחאס במדריד, נחנך בשנה החולפת טרמינל שתוכנן על פי עקרונות אקולוגיים על-ידי סטודיו לאמלה הספרדי בשיתוף משרד ריצ'ארד רוג'רס הבריטי. לאולם המקורה קורות במבוק קירות מסך שקופים השוטפים את החלל באור יום.
בדצמבר האחרון נחנך בסין הגשר המודרני הראשון העשוי מלוחות במבוק תעשייתיים. הגשר, שביכולתו לשאת משקל של משאית, הוא פרי פיתוחו של ז'או יאן (XIAO Yan), פרופסור באוניברסיטת קליפורניה באצות-הברית ודיקאן בקולג' להנדסה אזרחית של אוניברסיטת הונן בסין. עלותו, מספר יאן, היא כמחצית
מזו של גשר ברזל, ובנייתו מהירה ביותר. את הגשר בסין בנו שמונה אנשי צוות בלבד במשך כשבוע ללא ציוד כבד. בהעדר נסיון קודם, אורך החיים המשוער של הגשר הוא כ-20 עד 30 שנה. אגב, בימים אלו מפתח יאן מבנים דו-משפחתיים בדומה לאלו הנפוצים בקליפורניה, תוך התאמה לתכונות הבמבוק.

גם המעצבים התעשייתיים גילו בשנים האחרונות את הבמבוק. אחד מהניסיונות היותר מוכרים לשלב את הבמבוק בעיצוב התעשייתי הוא סדרת הרהיטים BAMBU שעיצב HENRIK TJAERBY תחת שרביטו של טום דיקסון כקריאטיב דירקטור לחברה הפינית ארטק, בה דיקסון גם שותף . בסדרה שולחן, כיסא, ספסל ושרפרף שיוצרו מלבידי במבוק.
מידן-גרינברג מאמינה שהמגמה של שימוש בבמבוק תתפתח ממילא, ומצדה היא מנסה לקדם ולזרז אותה. "חשוב לי שניישר קו עם העולם, שנהיה בשורה הראשונה, ונקדם קנייה ובנייה אחראית". בארץ יש כיום משתלות שמציעות במבוק לנוי ומטעים לא תעשייתיים ביד חנה, פרדס חנה ובאיזור הכינרת, אך מבחינת אקלים ותנאי גידול, ארץ ישראל אינה מתאימה לגידול במבוק בכמויות תעשייתיות.
גם אם הוא נראה כמו הטרנד החם הנוכחי, הבמבוק מסתמן כמהלך עולמי רחב היקף. השאלה הגדולה היא האם יצליח החומר המסורתי להניב תוצאות טובות בתהליכי המחקר והשימוש במערב, ויצא מהמהפכה התעשייתית העוברת עליו מחוזק, ובעיקר – האם יגשים את התקוות הרבות שתולים בו.