כתבה שכתבנו עבור מגזין "את".

את הבית בשכונת ביצרון התל-אביבית קנתה משפחת גלזר בשנת 1996. זה היה בית ישן, ודייריו החדשים- יעל ואילן וילדיהם נעם, 12, יואב, 9, ואוהד, שנתיים- תכננו לבנותו מחדש, אך זה לא קרה כל כך מהר, רק ב-2002 החל המסע לבניית בית חדש."עד אז לא ממש ראיינתי או נפגשתי עם אדריכלים" מספרת יעל, "מכיון שלא ראיתי בתים שמצאו חן בעיני, עד שיום אחד חברה טובה שלי ספרה לי על בית אדום ברמת החייל. באתי ונדהמתי, ואז עשיתי את הדבר שהכי לא אופייני לי, נכנסתי לבית ושאלתי מי האדריכל. ואמרו לי שזה אמיר ברטל. שאלתי אח של איתן?"

איתן ברטל, אחיו הגדול של אמיר , מרצה מבריק ומוערך, ועד השנה ראש החוג לתקשורת חזותית במכון האקדמי טכנולוגי חולון, היה מרצה של יעל בלימודי התואר הראשון. כך מצאה יעל את האדריכל שיתכנן לה את הבית. "לדעתי החיבור עם אמיר היה התאמה בול, אהבתי את הראש שלו, ורציתי בית בסגנון הבין לאומי, באוהאוס, היה חשוב לי קוים ישרים. לא רציתי בית כפרי, ולא בית ורדרד. אמיר לקח אותנו לראות בתים שתכנן ובנה ומאד אהבתי והתחברתי לסגנון שלו".

למרבה הצער, הבית של משפחת גלזר הוא הבית האחרון שאמיר ברטל הספיק לסיים לבנות, אמיר נפטר בפתאומיות בנובמבר 2006 "זה היה השלב שאמיר ואני קבענו ללכת לקנות גופי תאורה, קבענו והוא כבר לא הגיע" מספרת גלזר בעצב. ברטל, החל את לימודי האדריכלות בסדנא בתל-אביב והמשיך ללימודי התואר באוניברסיטת פרט בניו-יורק שם חי מספר שנים. חדשים מספר לפני מותו הוא זכה בפרס מטעם ראש עריית רמת-גן על תכנון בית משותף ברחוב המעגל. הוא היה בעיצומה של תקופה עמוסה בעבודה ותוכניות רבות לעתיד, הוא השאיר לא מעט בתים בשלבי בניה שונים, חלקם בתכנון וחלקם בבניה, והרבה אנשים, חברים, לקוחות, המומים ואוהבים.

- כיצד התנהלה העבודה מול אמיר?

גלזר: "אמיר חי אדריכלות, הוא פשוט חי את זה, היה לו ידע עצום בעיצוב. היה לו ראש פתוח, מעולה, הוא ממש מצא את המקצוע שלו. הקשר מולו היה מאד אישי, הוא סיפר לי המון דברים על עצמו וגם היו לנו הרבה דיונים פילוסופיים על עיצוב. כשהכרנו והתחלנו לעבוד הרגשתי ש "וואלה, איזה מגניב יש לי חבר חדש". בשלב מסויים הוא אמר לי "אני אעשה לכם את הבית הכי יפה בשכונה", והוא צדק, הבית באמת בולט בשכונה, לא שזה היה משנה לי, העיקר שאני מאד מאד אוהבת את הבית"

- מה היו הדרישות שלכם מלכתחילה?

גלזר: "היו לי כמה עקרונות חשובים. אמנם לקח זמן עד שהתחלנו לעבוד , אבל את התוכניות שהגיש לנו מיד אהבנו הוא ממש קלט מה שרצינו. למשל רציתי בית עם הרבה אור, בית שלא צריך למזגן במיוחד, באתי לאמיר ואמרתי לו שאני רוצה בית בסגנון הבאוהאוס, הבין לאומי. היה חשוב לי קוים ישרים, וגם חומריות בסגנון, רציתי לבני סיליקט, ורצפת בטון. אמיר אהב לעבוד המון עם חומריות, הרבה עץ, רצפת בטון, מתכות, לא הכל יישמנו כי התפשרנו מבחינת מחירים, העבודה עם חומרים שונים לוקחת הרבה יותר תכנון והשקעה, למשל על סיליקט ויתרנו". לברטל היתה תפישת חלל מיוחדת משלו, הוא הציע ללקוחותיו תכנון מבריק של הזרימה במרחב הבית, בית גלזר בנוי במשחק של מפלסים שונים. במפלס הראשון נמצאים הסלון והמטבח, חדר טלויזיה וממ"ד, "נשארנו עם המפלס של הבית הקודם" מתארת גלזר, "לא הנמכנו את הרצפה, כיון שרצינו פרטיות, שלא יעברו אנשים ברחוב ומיד יראו את המתרחש בבית, החלונות הפונים לרחוב גבוהים במיוחד." בקומת ביניים פתוחה, המשקיפה על כל החלל התחתון, נמצא חלל העבודה וחדרי הילדים ובמפלס נוסף חדר ההורים. התחושה שיוצרים היחסים בין המפלסים השונים היא של חלל גדול ומרווח בהרבה מהגודל האמיתי שלהם. בין החלל התחתון לקומת העבודה מפרידה מחיצה כתומה מלוח עץ מחורר המהווה כתם צבע בולט ומשמעותי בחלל. "המחיצה הכתומה מתייחסת לאלמנט הפח המחורר שנמצא בחוץ ומסתיר את חלון הממ"ד" מסבירה גלזר, "אמיר רצה להכניס ממנו הביתה, השילוב של פנים וחוץ העסיק אותו מאד הוא גם התעקש מאד על חללים גבוהים, למשל הגובה של המטבח נוצר בגלל שחלל השינה הוגבה מעט. את חדר העבודה אני מאד אוהבת כיון שהוא משקיף על כל הבית, כשאני עובדת אני יכולה להיות בקשר עם כולם וגם יש לו חלון החוצה וסקיי לייט"

- האם זה בא על חשבון הפרקטיקה?

גלזר: "תכננו את הבית להרבה שנים, לכן מדרגות בחדר השינה זה אולי לא ממש פרקטי, אבל כיון שהחשיבה על הבית היתה ארוכת טווח כל המפלס התחתון בנוי כך שכשנזדקן נוכל לחיות רק בו, חלל הטלויזיה נסגר עם דלת והוא יכול להפוך לחדר שינה והממ"ד יהפוך לחדר ארונות ויש גם שרותים ואמבטיה. עוד משהו שדובר עליו מראש- לא רצינו טלויזיה בסלון, הרחקנו אותה הצידה, לחדר שאפשר יהיה לסגור. אין לנו כבלים , אבל אם רואים סרטים, זה בחדר הטלויזיה, והילדים משחקים בכל הקומה ".
ברחבי הבית פזורים כלי קרמיקה רבים, מיוחדים ומגוונים שיעל מעצבת ויוצרת מזה שנים. יעל, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי בחולון, עוסקת בעבודתה בעיצוב ממשקים בחברת סטרט-אפ. "בעיצוב ממשקים אני עוסקת כבר "200 שנה", עוד מימי הלימודים, אבל היתה חסרה לי מאוד העבודה בחומר. לפני כשבע שנים התחלתי ללמוד קרמיקה, רציתי לעשות כלים הרמתי את עצמי לחוג בלילה ונתפשתי לזה", מסבירה יעל.
בהרבה מהכלים פרי עבודתה, פיתחה טכניקות יחודיות ליצירה. למשל את סדרת קערות הבטן יצרה כשהיתה בהריון, ועל כל קערה חתמה את השבוע בו היתה " יש לי סדרת קערות משבועות 28-32, רידדתי חומר והנחתי אותו על הבטן, הרמתי את הבגדים מרחתי טלק וחיכיתי חצי שעה. רואים את התפתחות הבטן בקערות. בזמן שחיכיתי, לקחתי גושי חימר והכנתי קעריות קטנות, קוראים לזה פינצ'ינג. אז יש לי סדרה של קערות בטן ומלא קעריות. אני גם רוצה לצייר, אז בינתיים אני מציירת על הכלים שאני יוצרת. ואם יש לי כמה דקות אני מפסלת בזמן זה חיות"

נראה שהסבלנות בה בורכה משפחת גלזר, משתלמת וניכרת באיכות התוצאות, כשם שלא מיהרו לבנות את הבית וחשבו בו על כל פרט, כך גם הגינה שמסביב לבית. גינת פרא שגדילה באופן טבעי עם חשיבה סביבתית והתאמה גם לדיירי הבית " אני מפחדת להיכנס לקלישאות, אבל אני משתדלת להיות אקולוגית כמה שיותר. לא רציתי דשא, ולא גינה שתגזול הרבה מים. למשל בחזית זה מעין עשב שגדל כמו דשא, והוא גדל במין ערימות קטנות שצריכות רק השקיה של טפטפות. ומאחורה זו צמחיית פרא, אז מסתבר שזו היתה השקעה נכונה, כיון שחוץ מהתכנון הראשוני אין צורך בגנן".
בצידי שביל הכניסה גדלים שיחי יסמין , לבנדר ורוזמרין. "אמיר אמר לי לעשות את שביל הכניסה עם תבלינים, כדי שהכניסה לבית תיהיה ריחנית, הוא אמר" שאנשים יעברו וישתפשפו, וירגישו את הריח".

מי שהופקד על הגינה הם "ארבעה גננים", משפחת גלזר עבדה עם הגנן נתן שלוה "התחברנו איתו טוב מאד, גם הוא לא היה בעד דשא ובסופו של דבר זוהי אמנם גינה שמתפתחת לאט אבל היא גינה פרועה שאינה צריכה גנן, ידעתי שיהיה קומפוסטר, יש כאן אפילו מתקן להאכלת ציפורים, הם עדיין לא ממש מגיעות אבל גם זה יקרה בסוף".
בפינה האחורית של הגינה עומד המחסן, גם הוא מעוצב כמבנה בעל פרטים מודרניסטיים, אח קטן תואם לבית, עוטף אותו שיח מטפס. "זו תמצית הגישה של אמיר" מסבירה גלזר "הוא הסביר לי שגם המחסן צריך ליהיות יפה , בעיקר הוא כיון שזה מה שרואים מהבית. יש כאן חריץ ופרט מתכת הוא אפילו אמר לי לשים חצץ על הגג כדי שמה שנראה מהחלון בקומה העליונה יהיה יפה". ברטל היה מחובר ומסור ללקוחותיו לא פחות מאשר לבתים שבנה, "הוא היה אומר "איך אני לא אוהב את הלקוחות שלי?, הם נותנים לי לעשות את האמנות שלי!"" נזכרת גלזר, "בתקופה האחרונה של הבניה הוא אמר לי "אנחנו לקראת סוף הבניה אבל זה לא אומר שלא נהיה בקשר".