כתבה שכתבנו עבור מגזין "את".

באחד מרחובות מרכז תל אביב, בבית דירות משנות ה-40, גרים זוג יוצרים, דפנה גרייף- ברקוביץ, מעצבת גראפית, ואריה ברקוביץ, אמן, אוצר, מורה וכותב בעינייני עיצוב, וכיום מנהל אמנתי של בית האמנים בת"א.
מתברר שלבניין בעל החזות האופיינית, ישנם כמה סימני היכר יחודיים , ברקוביץ, שמקפיד להתנייד בעיר ברכיבה על אופניים, איתר לפחות עוד שני בניינים תאומים ברחובות הסמוכים, בשד' בן ציון ובשד' חן, "גיליתי שהחזית כוללת את אותם פרטי אדריכלות שתוכננו לרווחת הדיירים האריסטוקראטיים של פעם, כניסת עמודים , רחבה עם ספסל אבן, אדניות מובנות בקיר" הוא מתאר, "קנינו את הדירה לפני 13 שנים מהדיירים המקוריים, משפחת מוגרבי, בעלי הקולונוע הותיק, הדירה היתה מעוצבת כולה על ידי דקורטור, כמקובל אצל בני המעמד הבורגני של אז, היו בה חיפויי עץ הכוללים מזנונים מובנים"

החלל המרכזי בדירה מרווח ומואר בזכות חלון שנפתח לרוחב 6 מ', ותקרה בגובה 3 מ'. "מלבד איזור פינת האוכל" ממשיך ברקוביץ, " בו יש תקרת רביץ מונמכת וחלון עגול המדמה סקיילייט, ולמעשה מואר באמצעות נאונים שנמצאים בחלל התקרה, כשראינו אותו ידענו שאת הדירה הזאת נקנה, מעניין שבדירות האחרות יש את אותו חלון סקיילייט, באותו מיקום בדירה, אך בכל אחת הוא מעוצב אחרת, בדירה שמתחתנו למשל הוא מלבני "
לבני הזוג 2 ילדים, אלה, 14.5, ומיכאל, 11, שניהם תלמידי מגמות אומנות בבתי הספר בעיר, ועל כך גאוותם של ההורים, הסטודיו של דפנה נמצא בבית. נתון שהכתיב את עקרונות התכנון של הדירה. הרעיונות העיצוביים הם של בני הזוג, והם נועדו להכיל את העשיה האופי והיצירה של כל בני הבית, הם קיבלו עזרה בתכנון מהאדריכלית כרמלה יעקובי. הם גילחו את רוב הקירות בדירה בת ה- 120 מ"ר, מלבד הקיר שבין המטבח לפינת האוכל והעמוד בעל טקסטורת הטיח המקורית שגם היא סממן מקורי לדקורציה שהיתה אהובה בזמנו על בני המעמד הבורגני .

הדירה מחולקת לשני אגפים שניתן להפריד בינהם בדלת, אגף אחד כולל את הסטודיו של דפנה, הסלון, המטבח ופינת האוכל, וכן את חדר ההורים. קיר ספריה מחלק את חלל הסלון הגדול יחסית, 6 מ X 8 מ', לסטודיו צר וארוך, ולאזור אירוח. קיר הספרייה ניצב באלכסון כך שהחלל נפתח לכיוון החלון הגדול, ונשארת תחושת החלל הגדול המקורי "בדירה הקודמת שלנו גם כן חילקו כך את הסלון והסטודיו, שםבנינו ספריה מדורגת, כאשר הצד הנמוך פונה לכניסה וכך החלל לא נחסם".

הספרייה עמוסה בספרי עיצוב, מתוכם שני מדפים מוקדשים לעבודות של דפנה: ספרי אומנות וצילום, קטלוגים עבור מוזיאון תל אביב ועבודות נוספות. פינת הישיבה שבקצה הסטודיו ובמידת הצורך גם הסלון משמשים עבורה לפגישות עבודה, הם ייצוגיים, מסודרים ומרווחים.
האגף השני כולל את חדרי הילדים, פינת טלויזיה, "חדר מכונות" (כביסה, מזגן) וחדר העבודה של אריה, שהוא בעצם חדרון בן 1.5X1.5 מ', המשמש אותו לעבודות הכתיבה והכנת ההרצאות. יש בו מדפים לכל הגובה, עוד מדף המשמש כשלחן, קו טלפון ומזגן, "מה עוד בנאדם צריך?" מסכם אריה את גרסת "החדר משלו". חדר קטנטן זה הוא תמצית החומרים ממנו נרקח הבית כולו: ספרים, אוספי בובות, חפצי מעצבים ישראלים, יצירות אומנות, פתרונות פונקציונאליים, וערמות של שקופיות, שבעידן הפאוור פוינט והגוגל מעידים על הידענות שצבר בעליהן.
"עיצוב הפנים והרהיטים כולל רהיטים שקנינו, בעיקר בהביטאט", מספר אריה, "וגם פריטי ריהוט שעיצבתי, כמו השולחן הכחול העגול בפינת הישיבה, ומעמד הספרים האנכי שלידו, יש גם עבודות של מעצבים ישראלים, את המדף והשרפרף של זיויה, וגם הכורסא הלא ישיבה, קיבלתי ממנה, היא רצתה לזרוק אותם אחרי שהוצגו בתערוכות בפריסקופ, ואני שמחתי לקחת אותם, אני חושב שהעבודות טובות. מטל גור קניתי שרפרף פה-פה, ומרעם דון מנורות "למפה", שנמצאות בחדר העבודה שלי ובחדר של מיכאל".

חפצים מעניינים מקובצים בפינות רבות בבית, "דפנה אוספת פמוטים במגוון סגנונות וצבעים, לאו דוקא כתשמישי קדושה, הם מפוזרים במקומות שונים בבית. היא אוספת בקבוקי קוקה קולה מכל העולם, והם מסודרים בתצוגה על מדף בסטודיו" אריה מסביר," אני אוסף בובות פורצלן משווקים בכל העולם, מקפיד לקנות רק כאלו בעלות ראש פורצלן איכותי עשוי במלאכת מחשבת, ותלבושות אותנטיות, יש גם חלוץ וחלוצה עבריים באוסף, וגם בובות מעצבים יפניות עכשויות, שהילדים קונים לי לימי הולדת". האוסף נמצא על מדף בפינת האוכל. אוסף קופסאות הפח שבמטבח הוא יותר עניין של סטייל. הצורך בפינה ירוקה, גם בעיר, ואפילו בקומה שלישית, הניע את בעלי הבית להמציא לעצמם מרפסת מקורית, הם רוקנו את האדנית הבנויה לאורך חלון המטבח מאדמה: "במקור זו אדנית עמוקה, ברוחב של כ-2 מ', כשרוקנו את כמויות האדמה העצומות שהכילה הבנו שהיא תוכל לשאת גם משקל של אדם או שניים, את הסורג העברנו לדופן החיצונית, כך נוצרה מרפסת פריזאית, השכן כבר העתיק את הרעיון".

ברקוביץ, דמות מוכרת בקרב אמנים, מעצבים, וחובבי אומנות ועיצוב, מתוקף העשיה המגוונת ותפקידיו הרבים, הוא למד עיצוב לתאטרון באונ' ת"א, אומנות מעשית אצל רפי לביא, בשנות ה-80 עיצב תפאורות לתאטרון, "עשיתי גם הרבה אביזרים, מכאן הגעתי לעיצוב מוצרים", בהמשך שנות ה-80 ותחילת ה-90, בתקופה של רשת החנויות GO-IN, עיצב בשיתוף עם שי לחובר, מוצרים בייצור עצמי ובסדרות קטנות. הוא כתב לעיתון הארץ על עיצוב, וכיום עושה זאת במסגרת פורטל העיצוב של חברת רגבה, הוא מלמד באקדמיה, אוצר תערוכות במסגרות שונות, לעיתים גם מסחריות.

לפני 3 שנים קיבל את תפקיד המנהל האומנותי של בית האומנים ברחוב אלחריזי בתל אביב, "בית האומנים בשנת 48'" מסביר ברקוביץ, "הבית נמצא במרכז תל אביב, וכשקיבלתי את התפקיד חשבתי שיהיה חבל לא לעשות מזה משהו, בתור התחלה השגנו תקציב לשיפוץ. יש כמה תכניות, אני מעסיק אוצרים מקצועיים עם מסר, וטקסט, אחת התוכניות שהקמנו נקראת "סף" והיא נותנת מקום לאמנים צעירים שנמצאים על סף הקריירה שלהם. האוצרת היא אורלי הופמן, מגוון הסדנאות מתרחב, פתחנו סדנא לעיצוב , סדנא לאוצרות".
"הכוונה לתת מענה למגוון קהלים, בלי להתפשר על איכות אמנותית ואוצרותית. הנהגנו מנהג לקיים בכל פעם פתיחה משותפת לכל התערוכות שמוצגות בכל החללים בו זמנית, פיסול מיצב, עיצוב, ציור, זה הפך לבית של אומנות ותרבות". הבית שינה את פניו גם חיצונית, על החזית שלו מתוח באנר קבוע עם דימויים מתחלפים מה שמשנה את כל עיצוב הסביבה.
חתימתם של הזוג ברקוביץ בסביבה התל אביבית מופיעה בימים אלו בכניסות השונות לעיר, לאחרונה סיימו עבודה משותפת שהזמינה מהם עריית תל אביב, הם עיצבו שלטים פיסוליים גדולי מימדים שיקדמו את הבאים לעיר. צורתם של הפסלים מבוססת על לוגו העיר הלבנה שעיצבה דפנה לרגל הכרזתה של ת"א כאתר שימור עולמי.
הבית מלא ביצירות של דייריו, "ציורי באוהאוס" של אריה תלויים על קיר הסלון ופינת האוכל, התערוכה האחרונה שלו, הוצגה בגלריה דנון ב-2007. לעיתים, כשהוא חוטא בהתעסקות ברדי מייד, נוספים לבית אגרטל מצינורות PVC או אהיל קטן עשוי קישוטי כריסטמס. עבודות של הילדים תלויות על הקירות, ועיצוב הזמנה לתערוכה שתיפתח במוזיאון תל אביב מתנוססת על המסך בסטודיו של דפנה.
העין לא נחה לרגע בבית משפ' ברקוביץ