כלי לבן, Linen, (2002-2003)
העבודה עוסקת במערכת היחסים בין כיסוי לבין תוכן, כמו בית התפילין, בית המזוזה, כמו הכיסוי לספר תורה, או הטלית בה מתכסה המתפלל. מתוך הכיסוי החומרי, עוסקת העבודה גם בכיסוי הסמלי, בקליפות החיצוניות: הזמן המקום והריטואל, ההופכים זמנים לארועים מקודשים.
העבודה מציגה רגע קפוא מיוחד במינו, אותו רגע בו הכל ערוך ומוכן לקראת קבלת שבת, רגע לפני ההתרחשות. תשמישי השבת עצמם אינם מוצגים, אלא מעטפת תפורה ומעומלנת עשויה אריג לבן.
העבודה שואבת השראה מאגדה חסידית, מתוך "אור הגנוז" למרטין בובר:
מסופר על ר' אלימלך ור' זוסיא שהתחבטו בשאלה: האם יתכן שהרגשת קדושת השבת שהם חווים היא דבר שבדמיון, ומתוך כך זה גם טיב עבודתם את ה'? הם החליטו לערוך ביום חול סעודת שבת, על כל פרטיה, כולל המלבושים ואמירת דברי התורה, ואם ירגישו את קדושת השבת, ידעו שדרכם אינה דרך האמת. ואכן, כשעשו זאת, מיד חשו את קדושת השבת. במצוקתם הם סיפרו על ניסיון זה לרבם, המגיד ממזריטש, וזה אמר להם: "אם לבשתם מלבושי שבת וחבשתם את ה"שטריימל", הרי בדין הוא שהרגשתם את קדושת השבת, שכן מלבושי השבת והשטריימל יש בכוחם להמשיך על האדמה את אור קדושת השבת. ובכן אין אתם צריכים לחשוש כלל"
