שמענו הבוקר בשורה איומה- המעצב, פרופ' עמי דרך הלך לעולמו,

קשה להאמין שהאיש המבריק והמצחיק- איננו. כל כך חיוני ומוכשר ותמיד חייכן. עובר לידך רוכב על הווספה האדומה עם חיוך ענק ו'אהלן'.

 לפני כמה שנים הציגו עמי דרך ושותפו דב גנשרוא את התערוכה 'בקטנה' בבית האמנים בתל אביב, ראיינו אז את עמי על התערוכה וכתבנו עליה לעיתון 'את',

 ביום הקשה הזה אנו רוצות להעלות לכבודו ולזכרו את הדברים שאמר ותמונות מהתערוכה.

 קיראו את הראיון - כל משפט פנינה! כל כך הרבה חכמה, פשטות, צניעות, ותפיסת עלם מרתקת על עיצוב ואמנות:

"אני לא כותב שירים, אבל אני חושב וזו דרך הביטוי שלי... כשאני רואה שילדים מגיבים טוב לתערוכה שלי, אני יודע שזה עובד".

 עוד בזמנו, שערכנו את הראיון, ציינו לעצמנו שהיה זה אחד הראיונות המוצלחים, המענגים ומעוררי ההשראה- השיחה  היתה כל כך קולחת שהפכה כמעט אחד לאחד לטקסט במגזין.

(הכתבה התפרסמה במגזין 'את')

התערוכה "בקטנה" היא תערוכה קטנה במימדיה ובפרסום שניתן לה, זוהי תערוכה של המעצבים עמי דרך ודב גנשרוא שעובדים ביחד יותר מעשור כמעצבים בתעשייה, ובמקביל גם מציגים עבודות עצמאיות בתערוכות יחיד וקבוצתיות.

התערוכה מציגה אוסף שמתגבש בסטודיו כבר כמה שנים, אוסף של סצנות המורכבות מדמויות מיניאטוריות בתוך סביבות עשויות מחפצי יומיום קטנים.

הדמויות של אנשים במצבים שונים, בקנ"מ 1:87, נרכשו בחנות של וילנצ'יק בכיכר המושבות, ת"א, המספקת ציוד מקצועי עבור בוני מודלים וארכיטקטים. "יש בחנות סטים של דמויות לפי נושאים" מספר עמי דרך "כמו למשל מכבי אש, נמל תעופה, דייג, מפעם לפעם אני עובר שם וקונה סט שמוצא חן בעיני" הדמויות מגיעות לביתן החדש- לסטודיו, ובמקום להתמקם בתוך טנק, או מבנה המתאים לגודלן, משחקים בהן דרך וגנשרוא את משחק הכיסאות, ומניחים אותן פעם ליד מחדדי מתכת, ופעם על לוח אלקטרוני שהוצא מתוך מחשב, בכח האלתור וההמצאה הם יוצרים סצנות שמפיחות בדמויות חיים.

"הרעיון לתערוכה יושב לי בראש הרבה זמן" ממשיך דרך" זה התחיל מהעיסוק שלנו בעיצוב מכשירים וציוד רפואי, אביה של אישתי, הוא רופא אף אוזן גרון, וכשהתחלתי לעסוק בתחום הוא נתן לי מצלמה אינדוסקופית, כזאת שמחדירים לגוף ומצלמים פרטים קטנים. התחלתי לצלם איתה חפצים: מחדד מבפנים, פקק בירה מקרוב בפוקוס על אחת הפינות שלו. את אוסף התמונות הזה עוד לא הצגתי בתערוכה אבל מי שמסתכל בצילומים מבין שהוא רואה משהו מוכר, אבל לוקח עוד כמה דקות להבין מאיפה הוא מוכר"

הדמויות במצבים המבויימים שבתערוכה עושות דבר דומה למצלמה האינדוסקופית, הן גורמות להתבונן בחפצים הקטנים מגובה העיניים שלהן, ולהבחין בפרטים שבדרך כלל נעלמים מעין. לשים לב לפרטים מהם מורכב משדכן סיכות, לקומפוזיציה של חור מנעול, להוציא לאור חלקים שנמצאים בדרך כלל בתוך קופסאות חשוכות, למשל לוח אם של מחשב, או לראות מבפנים מחדד.

התערוכה הוצגה באפריל השנה בבית האמנים בת"א, הקשר נוצר  על ידי אריה ברקוביץ' שמונה השנה ליו"ר אגודת האמנים. ברקוביץ' מכיר את עולם העיצוב המקומי, ואת האנשים שמאחוריו, כאוצר ומבקר תערוכות עיצוב בארץ. התערוכה הוצגה בתוך נישה בקצה של חדר של שגודלו2X3 מטר, על גבי פלטה מכוסה בדשא סינטטי, מוארת בשלושה ספוטים שהובאו מהסטודיו.

עבודות נוספות של דרך וגנשרוא הן עבודות Ready made, כמו למשל סדרת הכסאות שעיצבו מפחי זבל עירוניים באמצעות חיתוכים, כיפופים ועיבוד הפלסטיק בחום, "התערוכה "בקטנה" היא דווקא לא רדי-מייד קלאסי, זה יותר בימוי של מצבים, הרדי-מייד הוא לא איזה מניפסט שאנו דוגלים בו, אך באמת נוצרו מצבים בהם רעיונות שלנו מצאו ביטוי טוב בחפצים קיימים"

דרך וגנשרוא הציגו במספר תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, במקומות כמו גלריה פריסקופ לעיצוב ובמוזיאון חיפה לאומנות. התערוכות האלו שייכות למשפחה של תערוכות שנמצאות תחת קטגוריה שעדיין לא ממש הוגדרה, מעצבים מציגים בהן עבודות שאינן מסחריות או שימושיות, ובהעדר הגדרה הן ממוקמות "על גבול האומנות", תערוכות כאלו מתקיימות  מעת לעת במסגרות שונות בארץ, חלקן מעניינות ומוצלחות, אך בגדול עדיין מחפשות מיהו קהל היעד ומהי המטרה, האם לחבר את הקהל הרחב לחשיבה עיצובית? האם ל"חנך" את קהל הסטודנטים לעיצוב כהמשך לעבודה הדידקטית שמתקיימת באקדמיה? וכאן יש לציין שרבים מהמציגים בתערוכות אלו הם מורים לעיצוב, כולל עמי דרך המלמד בבצלאל ומכהן ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי שם.

"התערוכה "בקטנה" היא לא סיכום של איזו עשייה מאז'ורית, אין כאן תהליך עיצוב מורכב, עבודה בחומר, תכנון, כמו בפרוייקטים אחרים שעשינו" מסביר דרך על המטרות או הכוונות בתערוכה,

"אני לא כותב שירים, אבל אני חושב וזו דרך הביטוי שלי" מעצבים, קולגות וסטודנטים מאוד מתחברים לתערוכה, שכן רובם חולקים אהבה משותפת לאוספים, הערצה לחוכמות הקטנות שקיימות בעולם החפצים, וגילוי תובנות חדשות בעולם הטכנולוגיה, עם זאת, בניגוד לתערוכות אמנות מהם יוצא הצופה מבולבל לפעמים מתחושה של חוסר תקשורתיות, אומר דרך שלמעצב התעשייתי, מעצם העיסוק היומיומי שלו :"יש יכולות טובות להסביר את עצמו, המעצב הוא בעצם חוליה מתווכת בין היצרן למשתמש, והוא חייב לדעת לתקשר עם הקהל הרחב, כשאני רואה שילדים מגיבים טוב לתערוכה שלי, אני יודע שזה עובד".